וְכִי מֶה עָשָׂה אַחְאָב. כָּתוֹב וַיְהִי֙ הֲנָקִ֣ל לֶכְתּ֔וֹ בְּחַטֹּ֖אות יָֽרָבְעָ֣ם בֶּן נְבָ֑ט. וַהֲלֹא קוּלּוֹתָיו שֶׁל אַחְאָב הֵם כְּחוּמְרוֹתָיו שֶׁלְּיָרָבְעָם. וְלָמָּה נִמְנָה יָרָבְעָם תְּחִילָּה. שֶׁהוּא הִתְחִיל בַּקַּלְקָּלָה תְחִילָּה. מָה הֲוָה אַחְאָב עֲבִיד. הֲוָה מְקַשֵּׁט גַּרְמֵיהּ בְּכָל יוֹם וְקָאִים לֵיהּ קוֹמֵי חִיאֵל אִסְרָטִילָטֵיהּ. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. בְּכַמָּה אֲנָא טָב יוֹמָא דֵין. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. כִֵּן וָכֵן. וְהוּא מַפְרִישׁ טִימִיתֵיהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה. הָדָא הוּא דִכְתְיב יַ֚עַן הִתְמַכֶּרְךָ֔ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְי. רִבִּי לֵוִי עֲבַד דְּרַשׁ הָדֵין קִרָייָא אֲשִׁתָּא יַרְחִין לִגְנַאי. רַ֚ק לֹֽא הָיָ֣ה כְאַחְאָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הִתְמַכֵּ֔ר לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְי. אֲתַא לְגַבֵּיהּ בַּלֵּילְיָא. אֲמַר לֵיהּ. מֶה חָטִית לָךְ וּמַה סָֽרְחִית קֳדָמָךְ. אִית לָךְ רֵישֵׁיהּ דִּפְסוּקָה וְלֵית לָךְ סוֹפֵיהּ אֲשֶֽׁר הֵסַ֥תָּה אוֹתוֹ אִיזֶ֥בֶל אִשְׁתּֽוֹ׃ עֲבַד דְּרַשׁ לֵיהּ שִׁתָּא יַרְחִין לִשְׁבָח. רַ֚ק לֹֽא הָיָ֣ה כְאַחְאָ֔ב אֲשֶֽׁר הֵסַ֥תָּה אֹת֖וֹ אִיזֶ֥בֶל אִשְׁתּֽוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
טומתיה. הסך שהיה שוה והאומד שאמדו:
בכמה אנא טב. כמה אני טוב ושוקל יותר היום:
חיאל איסטרטי לטיא. היה בא ועומד לפני חיאל היוצא לחוץ מהכלל והמקולל כדלקמן א''נ אסטרטי לטיה מבחוץ לפתח ביתו של חיאל:
וכי מה עשה אחאב. הא ג''כ אכתי מהקושיא היא והלא אחאב עשה יותר ויותר מירבעם כדכתיב ויהי הנקל וכו' ולמה נמנה ירבעם תחלה ואע''פ בין שתחלה היה מ''מ הגדול ברשעות היה לו למנות בתחלה אלא לפי שהוא התחיל בקלקלה תחלה ולפיכך גם הכתוב תולה בכל מקום בו על חטאות ירבעם:
הדין קרייא. ראש הפסוק רק לא היה כאחאב וגו' היה דורש ששה חדשים לגנאי ונראה לו אחאב בחלום וביקש ממנו מפני מה אינו מסיים ודורש סוף הפסוק שלא הכל ממנו היה:
וְכִי מֶה עָשָׂה יָרָבְעָם. עַל שֶׁעָשָׂה שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב. וַהֲלֹא כַמָּה עֲגָלִים עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עֲגָלִים עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל 51a וְאֶחָד דֵּימוֹסִיָּא לְכוּלָּן. וּמַה טַעַם וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל. הֲרֵי לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הֲרֵי דֵּימוֹסִיָּא אַחַת לְכוּלָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
זה אלהיך. פסוק הוא בנחמיה ולשון יחיד על הכולל לכולן:
איה אלהיך. לשון רבים:
ואחד דימוסיא. עיקר וכולל לכולן:
וְכִי מֶה עָשָׂה אָחָז. עַל יְדֵי שֶׁבָּנָה כִסֵּא בָעֲזָרָה. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְאֶת אולָּם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר בָּנוּ בַבָּיִת וגו'. רִבִּי חוֹנִיָּה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לָמָּה נִקְרְא שְׁמוֹ אָחָז. שֶׁאָחַז בַּבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. לְמָה הָיָה אָחָז דּוֹמֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵן וּמְסָרוֹ לְפֵידָגוֹגוֹ וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהוֹרְגוֹ. אָמַר. אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ הֲרֵי אֲנִי מִתְחַייֵב מִיתָה. אֶלָּא אֲנִי מוֹשֵׁךְ אֶת מֵינִיקְתּוֹ מִמֶּנּוּ וּמֵעַצְמוֹ הוּא מֵת. כָּךְ אָמַר אָחָז. אִם אֵין גְּדָיִים אֵין תַּייָשִׁים. אִין אֵין תַּייָשִׁים אֵין צֹאן. אִם אֵין צֹאן אֵין רוֹעֶה. אִם אֵין רוֹעֶה אֵין עוֹלָם. אִם אֵין עוֹלָם כִּבְיָכוֹל. כָּךְ הָיָה אָחָז סָבוּר בְּדַעְתּוֹ לוֹמַר. אִם אֵין קְטַנִּים אֵין גְּדוֹלִים. אִם אֵין גְּדוֹלִים אֵין חֲכָמִים. אִם אֵין חֲכָמִים אֵין נְבִיאִים. אִם אֵין נְבִיאִים אֵין רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. אִם אֵין רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ אֵין בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. כִּבְיָכוֹל אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבַּיי בְשֵׁם רִבִּי אָחָא מַייְתֵי לָהּ מִן הָדָא וְחִיכִּיתִי לַֽיי הַמַּסְתִּ֥יר פָּנָי֖ו מִבֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֑ב וְקִיוֵּיתִי לֽוֹ׃ אֵין לָךְ שָׁעָה קָשָׁה בָעוֹלָם מֵאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וְאָֽנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא. מֵאוֹתָה שָׁעָה וְקִוֵּיתִי לֽוֹ שֶׁאָמַר לוֹ בְסִינַי כִּ֛י לֹ֥א תִשָּׁכַח֭ מִפִּ֣י זַרְע֑וֹ. וּמָה אַתְּ מוֹעִיל. הִנֵּ֣ה אָֽנֹכִ֗י וְהַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן לִ֣י יְי. וְכִי יְלָדָיו הָיוּ וַהֲלֹא תַלְמִידָיו הָיוּ. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ חֲבִיבִין עָלָיו וְהָיָה קוֹרֵא אוֹתָם בָּנַיי.
Pnei Moshe (non traduit)
ומה את מועיל. ואם תאמר ומה את מועיל הרי כבר ראיתי תועלת כדמסיים הנה אנכי והילדים וגו' א''נ לנגד אחז דיבר ומה את מועיל במעשיך אעפ''כ עלתה בידי להעמיד תלמידים:
מאותה שעה. אעפ''כ וקויתי לו שכבר הבטיח לנו בסיני ע''י משה כי לא תשכח מפי זרעו:
מייתי לה מן הדא וחכיתי לה' וגו' שהחזיר ישעיהו ועשה כל הפעולות ללמדם תורה מפני שבטל אחז עד הנה:
ואת אולם הכסא. פסוק זה לא נמצא ולא שייך זה כלל אצל אחז ונראה דט''ס הוא וצ''ל וביום שמנה לחדש באו לאולם ה' וגו' ופסוק זה בד''ה גבי יחזקיהו אשר טיהר הכל מה שהזניח אחז ככתוב שם:
כָּתוּב בְּיָמָ֞יו בָּנָ֥ה חִיאֵ֛ל בֵּ֥ית הָֽאֱלִי֖ אֶת יְרִיחוּ בַּֽאֲבִירָ֨ם בְּכֹר֜וֹ יִסְּדָ֗הּ וּבִשְׂג֤וּב צְעִירוֹ֙ הִצִּ֣יב דְּלָתֶ֔יהָ. חִיאֵל מִן יְהוֹשָׁפָט. יְרִיחוֹ מִבִּנְיָמִין. אֶלָּא שֶׁמְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַייָב. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּֽאֲבִירָ֨ם בְּכֹר֜וֹ יִסְּדָ֗הּ וּבִשְׂג֤וּב צְעִירוֹ֙ הִצִּ֣יב דְּלָתֶ֔יהָ. בַּֽאֲבִירָ֨ם בְּכֹר֜וֹ לֹא הָיָה מְאַיִין לְלַמֵּד. וּבִשְׂגוּב הָרָשָׁע הָיָה לוֹ מְאַיִין לְלַמֵּד. לְפִי שֶׁרָצוּ לְרַבּוֹת אֶת מָמוֹנָן וְשָֽׁלְטָה בָהֶן מְאֵירָה וְהָיוּ מִתְמוֹטְטִין וְהוֹלְכִין. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר כִּדְבַ֣ר יְי אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַד֖ יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן נֽוּן. כָּתוּב וַיֹּאמֶר֩ אֵלִיָּ֙הוּ הַתִּשְׁבִּ֜י מִתּוֹשָׁבֵי גִלְעָד֘ אֶל אַחְאָב֒ חַי יְי אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם יִֽהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּי֭ אִם לְפִ֥י דְבָרִֽי׃ וְכִי מָה עִנְייָן זֶה אֶצֶל זֶה. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא לְאֵלִיָּהוּ. הָדֵין חִיאֵל גַּבְרָא רַבָּא הוּא. אֵיזִיל חֲמֵי לֵיהּ אַפִּין. אֲמַר לֵיהּ. לִי נָה מֵיזַל. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. אֲמַר לֵיהּ. דֲּנָא מֵיזַל וִינוֹן אָֽמְרִין מִילִּין דְּמַכְעִיסִין לָךְ וְלִינָה יְכִיל מִיסְבּוֹל. אֲמַר לֵיהּ. וְאִין אָֽמְרִין מִילָּה דְּמַכְעֲסָה לִי כָּל מַה דְאַתְּ גְּזַר אֲנָא מְקַייֵם. אֲזַל וְאַשְׁכְּחוֹן עֲסִיקִין בָּהֵן קִרְייָא וַיַּשְׁבַּ֣ע יְהוֹשֻׁ֔עַ בָּעֵ֥ת הַחִ֖יא לֵאמֹ֑ר אָר֨וּר הָאִ֜ישׁ לִפְנֵ֣י יְי אֲשֶׁ֤ר יָקוּם֙ וּבָנָ֞ה אֶת הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ אֶת יְרִיח֔וֹ בִּבְכֹר֣וֹ יְיַסְּדֶ֔נָּה וּבִצְעִיר֖וֹ יַצִּ֥יב דְּלָתֶֽיהָ׃ אֲמַר. בְּרִיךְ הוּא אֱלֹהֵהוֹן דְּצַדִּיקַייָא דִמְקַייֵם מִילֵּי דְצַדִּיקָא. וַהֲוָה תַמָּן אַחְאָב. אֲמַר לוּן אַחְאָב. וְכִי מִי גָדוֹל מִמִּי מֹשֶׁה אוֹ יְהוֹשֻׁעַ. אָֽמְרִין לֵיהּ. מֹשֶׁה. אֲמַר לוּן. בְּתוֹרָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה כָתוּב הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּן יִפְתֶּה֭ לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם וַֽעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּֽחֲוִיתֶם֭ לָהֶֽם׃ וּמַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וְחָרָ֨ה אַף יְי בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת הַשָּׁמַ֨יִם֙ וְלֹא יִֽהְיֶ֣ה מָטָ֔ר. ולֹא הִינַּחְתִּי עֲבוֹדָה זָרָה בָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָבַדְתִּי אוֹתָהּ. וְכָל טָבָן וּנְחָמָן דְּאִית בְּעָֽלְמָא אֲתוֹן בְּדָרִי. מִילּוֹי דְמֹשֶׁה לֹא קַמָּן וּמִילֵּי דִּיהוֹשֻׁעַ מְקַיֵּם. אֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ. אִם כִּדְבָרֶיךָ חַי יְי אֱלֹתֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם יִֽהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּ֖י אִם לְפִ֥י דְבָרִֽי׃ כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כֵּן הִתְחִיל בּוֹכֶה. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִי֩ כִשְׁמוֹעַ אַחְאָ֜ב אֶת הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֨לֶּה֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶת בְּגָדָ֔יו וַיָּֽשֶׂם שַׂ֥ק עַל בְּשָׂר֭וֹ וַיָּצ֑וֹם וַיִּשְׁכַּ֣ב בַּשָּׂ֔ק וַיְהַלֵּךְ֭ אַֽט׃ כַּמָּה נִתְעַנֶּה. שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת נִתְעַנֶּה. אִם הָיָה לָמוּד לוֹכַל בְּשָׁלֹשׁ הָיָה אוֹכֵל בְּשֵׁשׁ. אִם לָמוּד לוֹכַל בְּשֵׁשׁ הָיָה אוֹכֵל בְּתֵּשַׁע. וַיְהַלֵּךְ֭ אַֽט. מָהוּ עַט. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ יָחֵף. כְּתִיב וַיְהִי֙ דְּבַר יְי אֶל אֵֽלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר׃ הֲרָאִ֔יתָ כִּֽי נִכְנַ֥ע אַחְאָב֭ מִלְּפָנָיי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא לְאֵלִיָּהוּ. רְאֵה מָנָה טוֹבָה שֶׁנָּתַתִּי בְעוֹלָמִי. אָדָם חוֹטֵא לְפָנַי כַמָּה וְעוֹשֶׂה תְשׁוּבָה וַאֲנִי מְקַבְּלוֹ. הָדָא הִיא דִכְתִיב הֲרָאִ֔יתָ כִּֽי נִכְנַ֥ע אַחְאָב֭ מִלְּפָנָיי. חֲמִית אַחְאָב עֲבַד תְּשׁוּבָה. יַ֜עַן כִּֽי נִכְנַ֣ע אַחְאָב מִפָּנַיי לֹֽא אָבִ֤יא הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָֽרָעָ֖ה עַל בֵּיתֽוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
הדא הוא דכתיב ויהי כשמוע וגו'. כלומר כמו שמצינו גם במעשה דנבות שהיה אחאב נכנע כשששמע הדברים מפי אליהו וכן באותו הפעם היה נכנע ובוכה:
אם כדבריך. אם כך אתה אומר חי ה' אלהי ישראל וגו':
אזיל חמי ליה אפין. לך להראות לפניו ולנחמו וא''ל איני הולך שאיני יכול לסבול לשמוע מהם דברים המכעיסים אותך:
ובשגוב. היה לו להרשע הזה ללמד מבניו שכבר מתו ואע''פ כן לא הניח מרשעתו עד שגוב צעירו:
וחובה ע''י חייב. ולא היה אחד שהיה רוצה לעבור על קללת יהושע אלא הוא:
חיאל מן יהושפט. כדכתיב בד''ה ולו אחים בני יהושפט עזריה ויחיאל וגו' והוא מיהודה וכי מה ענין לו אל יריחו שבחלק בנימין היתה:
כָּתוּב וַיְדַבֵּ֧ר יְי אֶל מְנַשֶּׁ֥ה וְאֶל עַמּ֖וֹ וְלֹ֥א הִקְשִֽׁיבוּ׃ וַיָּבֵ֨א עֲלֵיהֶ֗ם אֶת שָׂרֵ֤י הַצָּבָא֙ אֲשֶׁר֙ לְמֶ֣לֶךְ וַיִּלְכְּד֥וּ אֶת מְנַשֶּׁה֭ בַּֽחֹחִ֑ים. מָהוּ בַחֹחִים. בְּכֵירוֹ מָנִיקִיָּא. אַמַר רִבִּי לֵוִי. מוּלָא שֶׁלִּנְחוֹשֶׂת עָשׂוּ לוֹ וְנָֽתְנוּ אוֹתוֹ בְּתוֹכָהּ וְהָיוּ מַסִּיקִין תַּחְתָּיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁצָּרָתוֹ צָרָה לֹא הִנִּיחַ עֲבוֹדָה זָרָה בָעוֹלָם שֶׁלֹּא הִזְכִּירָהּ. כֵּיוָן שֶׁלֹּא הוֹאִיל לוֹ כְּלוּם אָמַר. זָכוּר אֲנִי שֶׁהָיָה אָבִי מַקְרֶה אוֹתִי אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּצַּ֣ר לְךָ֔ וּמְצָא֕וּךָ כֹּ֖ל הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה בְּאַֽחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים וְשַׁבְתָּ֙ עַד יי אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָֽׁמַעְתָּ֖ בְּקוֹלוֹ׃ כִּ֣י אֵ֤ל רַחוּם֙ יְי אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַשְׁחִיתֶ֑ךָ וְלֹ֤א יִשְׁכַּח֙ אֶת בְּרִ֣ית אֲבוֹתֶיךָ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּע֭ לָהֶֽם: הֲרֵי אֲנִי קוֹרֵא אוֹתוֹ. אִם עוֹנֶה אוֹתִי מוּטָּב וְאִם לָאו הָא כָל אַפְּיָא שָׁוִין. וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְסַתְּמִין אֶת הַחַלּוֹנוֹת שֶׁלֹּא תַעֲלֶה תְפִילָּתוֹ שֶׁלִּמְנַשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רִבּוֹנוֹ שֶׁלְּעוֹלָם. אָדָם שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל אַתָּה מְקַבְּלוֹ בִתְשׁוּבָה. אָמַר לָהֶן. אִם אֵינִי מְקַבְּלוֹ בִתְשׁוּבָה הֲרֵי אֲנִי נוֹעֵל אֶת הַדֶּלֶת בִּפְנֵי כָל בַּעֲלֵי תְשׁוּבָה. מֶה עָשָׂה לוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. חָתַר לוֹ חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ וְשָׁמַע תְּחִינָּתוֹ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיִּתְפַּלֵּ֣ל אֵלָ֗יו וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ וַיִּשְׁמַ֣ע תְּחִנָּת֔וֹ וַיְשִׁיבֵיהוּ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. בַּעֲרָבְייָא צְווָחִין לַחֲתַרְתָּה עֲתַרְתָּה. וַֽיְשִׁיבֵיהוּ יְרֽוּשָׁלַם֖ לְמַלְכוּת֑וֹ. בְּמָה הֵשִׁיבוֹ. שְׁמוּאֵל בַּר בִּינָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. בָּרוּחַ הֵשִׁיבוֹ. כְּמַה דַתָּ מַר מַשִּׁיב הָרוּחַ. וַיֵּ֣דַע מָנַשֶּׁ֔ה כִּ֥י יְי ה֥וּא הָֽאֱלֹהִֽים: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר מְנַשֶּׁה. אִית דִּין וְאִית דַּייָן.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו בחוחים. דאי אפשר לפרש על מיני מאסר דהא כתיב בתריה ויאסרוהו בנחשתים:
בכירו מניקייא. לכדו אותו בין החוחים יונקים ודקים ומלשון החוח אשר בלבנון. כירו הוא ארז יונק ורך וספון בארז תרגומו ומטלל בכיורי ארזין:
מולא. מלשון מוליאר הגרוף כמו יורה של נחשת מנוקבת:
כַּד דְּקָם מְנַשֶּׁה הַוָה פרי חוֹרֵי יְשַׁעְיָה. בָּעֵי מִיקְטְלוּנֵיהּ וְהוּא עֲרַק מִן קֳדָמוֹי. עֲרַק לְאַרְזָא וּבְלָעֵי אַרְזָא. חֲסַר צִיצִתָא דְגוּלְתֵיהּ. אֲתוֹן וְאָֽמְרִין קֳדָמוֹי. אֲמַר לוֹן. אַזְלוֹן וְנַסְּרוֹן אַרְזָא. וְנַסְּרוּ לְאַרְזָא וְאִיתְחֲמֵי דָּמָא נְגַד. וְלֹֽא אָבָ֥ה יְי לִסְלֹֽחַ. מִיכָּן שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לְעָתִיד לָבוֹא. וְהָא כְתִיב מִלְבַד חַטּאוֹת מְנַשֶּׁ֤ה בֶן יְחִזְקִיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה. נֵימַר. עַד דְּלֹא יַחֲזוֹר בֵּיהּ. עַ֚ל כָּל הַכְּעָסִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הִכְעִיס֖וֹ מְנַשֶּֽׁה. נֵימַר. עַד שֶׁלֹּא עָשָׂה תְשׁוּבָה. וְהָא כְתִיב כִּ֛י ה֥וּא אָמ֖וֹן הִרְבָּ֥ה אַשְׁמָֽה: לֹא הוֹסִיף אֶלָּא חִידֵּשׁ. וְהָֽכְתִיב וְגַם֩ דָּ֨ם נָקִ֜י שָׁפַ֤ךְ מְנַשֶּׁה֙ הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁר מִלֵּ֥א אֶת יְרֽוּשָׁלַם֖ פֶּ֣ה לָפֶ֑ה. וְכִי אֶפְשַׁר לְבָשָׂר וְדָם לְמַלְאוֹת אֶת יְרֽוּשָׁלַם דָּם נָקִי פֶּה לָפֶה. אֶלָּא שֶׁהָרַג אֶת יְשַׁעְיָהוּ שֶׁהָיָה שָׁקוּל כְּמֹשֶׁה. דִּכְתִיב בֵּיהּ פֶּ֣ה אֶל פֶּ֞ה אֲדַבֶּר בּ֗וֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כד דקם מנשה. כשעמד מנשה והיה רץ ורודף אחרי ישעיה להרגו:
חסר ציציתה דגולתיה. חסרו הציצית של מלבושו מלבלוע ונשארו מבחוץ ובאו ואמרו לו שניכר היכן הוא:
ולא אבה ה' לסלוח לו. על המעשה הזה ומכאן וכו':
והכתיב. על דברי ר' יהודה במתני' פריך דאמר מנשה יש לו חלק לעה''ב דכתיב ויתפלל וגו' והכתיב אחרי כן מלבד חטאות מנשה וגו':
נימר. דהמקרא הזה נאמר על המעשי' שעשה עד שלא חזר בו:
והכתיב על כל הכעס וגו'. ומשני זה ג''כ עד שלא עשה תשובה:
והא כתיב כי הוא אמון הרבה אשמה. וכתיב ברישיה דקרא ולא נכנע מלפני ה' כהכנע מנשה אביו כי הוא אמון וגו' ומשמע כי הוא הרבה אשמה יותר ממה שעשה אביו והוסיף עליהן והרי הכתוב מזכיר מעשיו אחרי הכנעו אלמא דלאו תשובה שלימה עביד ומשני האי הרבה לא הוסיף הוא ולאו על אביו קאי אלא חידש באשמה מה שלא עשו אותן שלפניו:
והכתיב וגם דם נקי שפך וגו'. ודרשוהו על שהרג לישעיהו ובזה ודאי לא הועיל לו תשובתו להביאו לעה''ב כדאמר לעיל ולא אבה ה' לסלוח דקאי על זה ומיפרך מילתיה דר' יהודה:
כְּתִיב וַיְהִי֙ דְּבַר יְהֹוָ֔ה אֶל יְשַׁעְיָה֖וּ הַנָּבִיא לֵאמֹֽר: לֵךְ וְאָמַרְתָּ֣ אֶל חִזְקִיָּ֗הוּ נְגִיד עַמִּי כֹּֽה אָמַ֤ר יְי אֱלֹהֵי֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יךָ שָׁמַ֨עְתִּי֙ אֶת תְּפִלָּתֶ֔ךָ רָאִ֖יתִי אֶת דִּמְעָתֶ֑ךָ הִנְנִי֙ יוֹסִ֣ף עַל יָמֶ֔יךָ חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה: אֲמַר לֵיהּ. וּכְדוֹן אָֽמְרִית לֵיהּ הָכֵין. וּכְדוֹן אֲנָא מֵימַר לֵיהּ הָכֵין. אֲמַר לֵיהּ. גַּבְרָא רַבָּה הוּא וְלֵית הוּא מְהֵימְנָתִי. אֲמַר לֵיהּ. עִינְווָן סַגִּיי הוּא וְהוּא מְהֵימָן לָךְ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא עֲדַיִיִן לֹא יָצָאת הֲבָרָה בָעִיר. וַיְהִ֣י יְשַׁעְיָ֔הוּ לֹ֣א יָצָ֔א חָצֵר֭ הַתִּֽיכֹנָ֑ה. הָעֵ֖יר כְּתִיב.
Pnei Moshe (non traduit)
עינוון. עניו גדול הוא ויאמין לך ולא עוד אלא עדיין לא יצאת הברה בעיר מנבואה הראשונה שאמרת לו:
העיר כתיב. וחצר קרי הוא והכתיב לרמז שלא ידעו עדיין בעיר:
א''ל. ישעיהו עכשיו אמרתי לו כך ואם אומר לו עכשיו בהפך לא יאמין לי:
וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. נָתַן עֵינָיו בְּקִירוֹת לִבּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר מֵעַ֣י | מֵעַ֨י אוֹחִ֜ילָה קִיר֥וֹת לִבִּ֛י הוֹמֶה לִּ֥י לִבִּ֖י לֹ֣א אַֽחֲרִ֑ישׁ. אָמַר לְפָנָיו. רִבּוֹן הָעוֹלָמִים. חִיזַּרְתִּי עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה אֵיבָרִים שֶׁנָּתַתָּה בִּי וְלֹא מָצָאתִי שֶׁהִכְעַסְתִּי אוֹתְךָ בְּאַחַת מֵהֶן. אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה תִּינָּתֵן לִי נַפְשִׁי.
רִבִּי חִינְנְא בַּר פַּפָּא אָמַר. נָתַן עֵינָיו בְּקִירוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. בְּתִתָּ֨ם סִפָּ֜ם אֶת סִפִּ֗י וּמְזֽוּזָתָם֙ אֵ֣צֶל מְזֽוּזָתִ֔י וְהַקִּ֖יר בֵּינִ֣י וּבֵֽינֵיהֶן. בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים הָיוּ וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲלוֹת ולְהִתְפַּלֵּל בָּכָל שָׁעָה וְהָיוּ מִתְפַּלְּלִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה עֲלֵיהֶן כְּאִילּוּ נִתְפַּלְלוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אֲבוֹתַיי שֶׁעָשׂוּ לָךְ אֶת כָּל הַשְּׁבָח הַזֶּה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתֵּן לִי אֶת נַפְשִׁי.
Pnei Moshe (non traduit)
בתתם סיפם וגו'. פסוק הוא ביחזקאל ודריש ליה לטובה שבני אדם גדולים היו וכו' והיו מקרבים ביתם לבית המקדש שהיו יכולין לשמוע הכל. והנביא אמר להם זה בתוכחה ואפי' כן היה הקב''ה מעלה וכו' ויתורא דהקיר וגו' מדייק. ובילקוט מלכים מביא בשם מדרש קהלת הגירסא יותר נכונה וכך כתוב שם בקירות בית המקדש נשא עיניו דכתיב בתתם סיפם את סיפי והקיר ביני וביניהם אמר לפניו רבש''ע אבותי בני אדם גדולים היו ולא היו יכולין להתפלל בכל שעה בבית המקדש אלא היו עומדים בתוך בתיהם ומתפללין והקיר בינם ובין המקדש ואני אין קיר ביני ובין המקדש כשאני מתפלל על אחת כמה וכמה שתנתן לי נפשי מיד ויהי דבר ה' אל ישעיה וכו' ע''כ. וגירסא זו נוחה היא לפי הענין השייך לתפילת יחזקיה:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר. נָשָׂא עֵינָיו בְּקִירָהּ שֶׁלַּשּׁוּנָמִית. נַֽעֲשֶׂה נָּ֤א עֲלִיַית קִיר֙ קְטַנָּ֔ה וְנָשִׂ֨ים ל֥וֹ שָׁ֛ם מִיטָּה וְשׁוּלְחָן וְכִסֵּ֣א וּמְנוֹרָ֑ה. אָמַר לְפָנָיו. רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. שׁוּנָמִת קִיר אֶחָד עָֽשְׂתָה לֶאֱלִישָׁע וְהֶחֱייֵתָה אֶת בְּנָהּ. אֲבוֹתַיי שֶׁעָשׂוּ לָךְ אֶת הַשְּׁבָח הַזֶּה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתֵּן לִי אֶת נַפְשִׁי.
דִּכְתִיב וַיַּסֵּ֧ב חִזְקִיָּ֛הוּ פָּנָי֖ו אֶל הַקִּ֑יר וַיִּתְפַּלֵּל֭ אֶל יְי. לְאֵי זֶה קִיר נָשָׂא עֵינָיו. רִבִּי יְהוֹשֻׂעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. לְקִירָהּ שֶׁלְּרָחָב נָשָׂא עֵינָיו. כִּ֤י בֵיתָהּ֙ בְּקִ֣יר הַֽחוֹמָ֔ה וּבַֽחוֹמָה֭ הִ֥יא יוֹשָֽׁבֶת: אָמַר לְפָנָיו. רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. רָחָב שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת הִצִּילָה לָךְ. רְאֵה כַּמָּה נְפָשׁוֹת הִצַּלְתָּ לָהּ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיָּבוֹאוּ הַנְּעָרִ֣ים הַֽמְרַגְּלִ֗ים וַיּוֹצִיאוּ אֶת רָ֠חָב וְאֶת בֵּית אָבִ֨יהָ וְאֶת אִמָּ֤הּ וְאֶת אַחֶ֨יהָ֙ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָ֔הּ וְאֵ֥ת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶי֭הָ הוֹצִיא וַיַּ֙נִּיח֔וּם מִח֖וּץ לְמַֽחֲנֵ֥ה יִשְׂרָאֵֽל. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. אֲפִילוּ הָֽיְתָה בְמִשְׁפְּחוֹתֶיהָ מָאתַיִם אֲנָשִׁים וְהָֽלְכוּ וְנִדְבְּקוּ בְּמָאתַיִם מִשְׁפָּחוֹת כּוּלְּהֶן הָיוּ נִיצָּלִין בִּזְכותָהּ. אֲבוֹתַיי שֶׁקִּרְבוּ לָךְ כָּל הַגֵּרִים הַלָּלוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּתֵּן לִי אֶת נַפְשִׁי.
Pnei Moshe (non traduit)
אבותי שקירבו לך וכו'. כדכתי' ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל וגו' וכלם גרים היו כדאמרי' לעיל בפ''ו ובבבלי בפ' הערל באותה שעה נתוספו וכו':
לאיזה קיר נשא עיניו. משום דכתיב הקיר בה''א הידיעה:
וְכִי מֶה עָשָׂה מְנַשֶּׁה. כָּתוּב בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם חָלָ֥ה חִזְקִיָּה֖וּ לָמ֑וּת וגו' עַד כִּ֛י מֵ֥ת אַתָּה֭ וְלֹ֥א תִחְיֶֽה: כִּ֛י מֵ֥ת אַתָּה֭. בּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹ֥א תִחְיֶֽה. לְעָתִיד לָבוֹא. וְלָמָּה. אֲמַר לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. דְּלָא בְעִית מִיקְמָה לָךְ בְּנִין. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּא לָא בְעִית מִיקְמָה לָךְ בְּנִין. אֲמַר לֵיהּ. חֲמִית דַּאֲנָא מֵקִים בַּר רְשִׁיעַ. בְּגִין כֵּן לָא בְעִית מִיקְמָה בְנִין. אֲמַר לֵיהּ. סַב בְּרַתִּי. דִּילְמָא מִינִּי וּמִינָּךְ הוּא מוּקִים בַּר נַשׁ טַב. אַף עַל גַּב לָא קָם אֶלָּא בַּר נַשׁ בִּישׁ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְכֵלַי֖ כֵּלָ֣יו רָעִ֑ים. אֲמַר לֵיהּ. 51b לָא לָךְ אֲנָא שְׁמַע. אֵינִי קוֹפֵץ אֶלָּא לְמַה שֶׁאָמַר לִי זְקֵינִי. שֶׁאָמַר לִי. אִם רָאִיתָה חַלוֹמוֹת קָשִׁים אוֹ חֶזְיוֹנוֹת קָשִׁים קְפוֹץ לִשְׁלוֹשָׁה דְבָרִים וְאַתְּ נִיצּוֹל. וְאֵילּוּ הֵן. לִתְפִילָּה וְלִצְדָקָה וְלִתְשׁוּבָה. וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד. וְיִכָּֽנְע֨וּ עַמִּ֜י אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא שְׁמִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם וְיִֽתְפַּֽלְלוּ֙ זֶה תְפִילָּה. וִֽיבַקְשׁ֣וּ פָנַ֔י זוֹ צְדָקָה. כְּמַה דְתֵימַר אֲנִ֗י בְּ֭צֶדֶק אֶחֱזֶ֣ה פָנֶי֑ךָ אֶשְׂבְּעָ֥ה בְ֝הָקִ֗יץ תְּמוּנָתֶֽךָ׃ וְיָשֻׁ֖בוּ מִדַּרְכֵיהֶ֣ם הָֽרָעִ֑ים זוֹ תְשׁוּבָה. אִם עָשׂוּ כֵן מַה כְתִיב תַּמָּן. וַֽאֲנִי֙ אֶשְׁמַ֣ע מִן הַשָּׁמַ֔יִם וְאֶסְלַח֙ לְחַטָּאתָ֔ם וְאֶרְפָּא֭ אֶת אַרְצָֽם: מִיָּד וַיַּסֵּב.
Pnei Moshe (non traduit)
לא לך אנא שמע. ואע''פ שאמרת כי מת אתה ולא תחיה:
א''ל למה לא בעית. אע''פ כן תאמר לי הטעם מפני מה היה זה בדעתך שלא לישא אשה ולהעמיד בנים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source